קראתי את זה אתמול: http://tomerpersico.com/2012/03/07/zionist_radical_messianism/
התעוררתי על הבוקר ואמרתי לעצמי, עכשו אני מבין סוף סוף מה הפירוש של "אימתי קאתי מר – לכשיפוצו…" – בעצם זה כתוב באיזה שהוא מקום רק לא שמתי לב עד עכשו
הכוונה בפשטות מה שנאמר אז לבעל שם טוב – שלא מביאים משיח על ידי איזה פעולה "מיסטית", אלא שעל המשיח "לצמוח" מתוך המציאות, על ידי הפצת תורת החסידות וכיוצא.
מכאן – ההתנגדות הנחרצת של הרבי לפעולות "זיהוי" משיח – לא רק משום ש"אין שום עניין לחפש מיהו משיח" אלא שזה נוגד את העיקרון של הבאת הגאולה על ידי הפצת מעינות נטו.
הגאולה חייבת לבוא מתוך העולם, מתוך ה"תחתונים" גופא במציאותם ובגדרם כפי שהרבי מדגיש המון פעמים.
וכל פעולה אחרית בסופו של דבר מידרדרת למשהו "שבתאי" לא עלינו.
הנה קטע מאד מעניין משם:
שב"ד (שבתאי בן דב) בכתביו מבדיל הבדלה מהותית בין מקרבי הגאולה בכתביהם: כגון אצ"ג, יאיר, אלדד וייבין לבין הוגי דעות "הדורשים" את המציאות ומוצאים בה סממני גאולה לאחר שהללו קרו מבלי שהדרשנים התערבו בתהליך ההיסטורי עצמו. את התופעה הזו שב"ד רואה כספורט אינטלקטואלי- דתי ואילו את הקריאה לשינוי המציאות ואת הפעולות הבאות בעקבותיה הוא מכליל באקט המשיחי.
כנראה זוהי בדיוק ההבחנה – לא לפעול פעולות מיסטיות לשינוי המציאות. "לדרוש" את המציאות- כלשונם – ובודאי בעניין עיקרי זה הרב קוק והרבי הם באותו מחנה.